סחר בינלאומי-חוק מכר בינלאומי

תאריך 17.1.10 התקבל בבית המשפט העליון ערעורם של הראל חברה לביטוח וחברת נורדן אנרגיה על פס"ד של ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב אשר דחה את התביעה שהגישו אלה כנגד חברת BTR (חברה זרה) לאחר שבעקבות נזק שנגרם למפעל נורדן בשל פגם בריתוך של מסנן שמן

חוזים אחידים-הסוף לאותיות הקטנות בחוזה

לידיעת העוסקים והצרכנים: הכנסת  אישרה אמש (1.6.10) בקריאה שנייה ושלישית את חוק החוזים האחידים (תיקון מס.3), התש"ע-2010 שהינו פרי שיתוף פעולה בין ח"כ קירשנבאום ואירגון "אמון הציבור".

חוזה אחיד הינו חוזה שתנאיו נקבעו מראש בידי צד אחד לחוזה, הספק, כדי שישמשו אותו כבסיס לחוזים בינו לבין לקוחותיו. החוזים האחידים מנוסחים בדרך כל באריכות רבה, בשפה משפטית לא מובנת ע"י הספק, ולעיתים קרובות באותיות מקרוסקופיות ומותאמים לאינטרסים שלו בלבד ולכן הם עלולים מטבעם לכלול בהיחבא סעיפים חשובים המקפחים את זכויות הלקוחות. בעיה נוספת המאפיינת חוזים אחידים הינה העדר שקיפות ראויה כך שיכולתו של הלקוח להבין חובותיו ובעיקר זכויותיו במסגרת החוזה וממילא לנהל מו"מ על התנאים, מעטה ומוגבלת והוא אינו יודע למעשה על מה הוא חותם. דוגמאות לכך הינן: חוזה תנאי שימוש עם חברת סלולר, הסכמי הלוואות בנקאיות והגדלת מסגרת, תקנוני מבצעים בכבלים או בלווין וברשתות השיווק, הוראות קבע לתשלום חשבונות חודשיים וכדומה.

כדי להגן על הלקוחות והצרכנים מפני התנאים המקפחים בחוזים האחידים של הספקים, חוקקה הכנסת את חוק החוזים האחידים, התשמ"ג- 1982 (,החוק"). החוק הקים למעשה את בית הדין לחוזים אחידים שמטרתו ובסמכותו לבטל או לחייב לשנות סעיפים בחוזה האחיד המקפחים את זכויות הלקוח. אולם, בשל מודעות ציבורית נמוכה לאפשרות לפנייה לבית הדין, השימוש שנעשה בו בפועל הינו מועט.

תיקון מס. 3 לחוק מתקן החוק כך שהוא מחייב סוגי ספקים שונים לציין באופן בולט על פני החוזים את העובדה כי מדובר בחוזה אחיד וכן האם החוזה אושר או לא  ע"י בית הדין או שמא לא הוגש כלל לאישורו. סוגי הספקים יקבעו ע"י שר המשפטים בתקנות על פי אמות מידה שיבטיחו כי יש אינטרס ציבורי שבית הדין יבדוק את החוזים האחידים שלהם. חובת ציון קיום או העדר אישור של בית הדין לחוזים אחידים צפויה להגביר את מודעות  הצרכנים והלקוחות ליכולתו של בית הדין לבדוק החוזים האחידים ולפסול סעיפים מקפחים ואף עשוי לעודד ספקים לפנות אליו לקבלת אישורו.

המבחנים לבדיקה האם סעיפים הכלולים בחוזה אחיד נגועים בקיפוח אשר מנחים את בתי המשפט הנם כדלקמן: על פי האמור בסעיף 3 לחוק החוזים האחידים, תנאי בחוזה אחיד אשר יש בו – בשים לב למכלול תנאי החוזה וכן לנסיבות אחרות- משום קיפוח לקוחות או משום מתן יתרון בלתי הוגן לספק העלול להביא לידי קיפוח לקוחות, הינו תנאי מקפח.

כל זה טוב ויפה אולם מה יחשב כקיפוח לקוחות? במסגרת מבחן הקיפוח יש לבחון, בין השאר, את יחסי הצדדים לחוזה והאינטרסים הטיפוסיים שלהם וכן את תפיסתה החברתית של שיטת המשפט אשר להוגן וסביר. כך, למשל, תנאי המגלם הגנה יתירה על אינטרס הספק, תוך ניצול חוסר השוויון ביחסי הכוחות בין הספק ללקוחות ואת יתרון המידע של הספק יחשב מקפח. דוגמאות לתנאים מקפחים הינם:

  • תנאי אשר מסיר מהספק כל אחריות, או מטיל עליו אחריות בלתי מספקת. לדוגמה, תנאי המתיר לחברת שליחויות לאבד את המשלוח ללא כל אחריות.
  • תנאי המקנה לספק אפשרות בלתי סבירה לדחות,לבטל או לשנות את התחייבויותיו באופן חד צדדי. לדוגמה, חברת שליחויות המחליטה לדחות ביצוע משלוח.
  • תנאי המאפשר לספק להעביר את ביצוע התחיבויותיו לצד שלישי. לדוגמה, חברת שליחויות אשר מעבירה את ביצוע המשלוח לחברה אחרת.
  • תנאי המתיר לספק לשנות באופן חד צדדי מחיר או חיובים מהותיים אחרים על הלקוח. לדוגמה, חברת שליחויות המעלה מחיר לאחר שהמשלוח כבר נשלח.
  • תנאי המחייב את הלקוח להתקשר עם צד שלישי או אוסר עליו להתקשר עם צד שלישי כלשהו. לדוגמה, חברת שליחויות אשר מחייבת לקוח לעבוד רק איתה.
  • תנאי אשר מגביל באופן כלשהו את הלקוח מלקבל תרופה (פיצוי כלשהו) אשר הייתה מגיעה לו ללא התנאי הזה.
  • תנאי המעביר את נטל ההוכחה ללקוח, על דבר שבאופן רגיל היה על הספק להוכיח, ללא תנאי זה.
  • תנאי אשר שולל פניה לערכאות משפטיות (למעט תנאי אשר מכתיב הסכם בוררות מקובל).
  • תנאי המכתיב מקום שיפוט בלתי סביר, או אשר נותן לספק להכתיב את מקום השיפוט. למשל, חברת שליחויות אשר עובדת בחיפה מכתיבה את מקום השיפוט באילת.
  • תנאי המכתיב העברה לבוררות, כאשר לספק יש יתרון כלשהו בנושא הבוררות (קביעת הבורר או המקום). למשל חברה המכתיבה כי הבורר יהיה תמיד עורך הדין מטעמה.

התיקון מתקן גם את סעיף 4א של חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 באופן המתיר לשר התעשייה המסחר ותעסוקה (תמ"ת), באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, לקבוע בתקנות הוראות לעניין האותיות, כולן או חלקן, בחוזה אחיד כמשמעותו בחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982, או בתנאי הכלול במידע אחר המיועד לצרכן, לרבות בפרסומת, ובכלל זה הוראות לעניין הגודל המזערי של האותיות, היחס בינן לבין השטח שבו כלול המידע, ואופן כתיבתן והצגתן ובכך לסייע לצרכנים לקרוא ולהבין החוזה כך שיוכלו לחתום עליו באופן מושכל. משמעות הדברים היא כי החוק דורש למעשה מבעל העסק לציין בראש החוזה באופן בולט את הסעיפים העיקריים והמחייבים של החוזה כגון: תנאי התשלום, תנאי ביטול העסקה, תנאי האחריות וכו'. יתר על כן, בכוונת המחוקק לגרום למצב בו לכל חוזה אחיד במשק יצורף עמוד מקדים בו יוצגו הסעיפים המהותיים בחוזה וכן גילוי לגבי קיום או העדר אישור בית בדין לחוזים אחידים.

גם סעיף 39 לחוק הגנת הצרכן מתוקן כך שהוא מייצר למעשה סמכות מקבילה של  גורמים כגון המפקח על הבנקים והמפקח על הביטוח לתת הוראות דומות לאלו של שר התמ"ת ע"פ סעיף 4א, על הגופים שבפיקוחם מתוך מטרה להגן על לקוחות.עם זאת, בעיה שעדיין לא הוסדרה התיקון לחוק הינה חוסר יכולתו של הלקוח לנהל משא ומתן על סעיפי החוזה האחיד המנוסחים על ידי הספק כמו במקרי חברות הסלולר והכבלים ואני תקווה כי העושים במלאכת החקיקה יתנו דעתם גם בסוגיה זו. יחד עם זאת אין להקל ראש בגודל השינוי הצפוי בתחום לאור התיקון ולהערכתי מדובר במהפכה של ממש בתחום החוזים האחידים.

בין הקפאת הליכים בדין הישראלי לבין Chapter 11 האמריקאי

חברה הנקלעת לקשיים זקוקה בדרך כלל להגנה מפני נושים לפרק זמן מסוים, על מנת לבצע ארגון מחדש שעשוי לשקמה או לשמרה כעסק חי לתועלת הנושים. מכירת חברה כעסק חי מביאה תועלת רבה יותר לנושים, לעובדים ולבעלי המניות, מאשר מכירת נכסיה באופן פרטני. זאת משום שהתמורה

גבולות האחריות המוגבלת של שותפות מוגבלת

פעילותן של חברות רבות, בעיקר בתחומי האינטרנט והטכנולוגיות השונות, נעשית באמצעות המבנה הקלאסי והשכיח המשלב בין חברה בע"מ לבין שותפות מוגבלת. במבנה שכיח זה, מוקצה חלק הארי מיחידות ההשתתפות לשותפים המוגבלים, הנהנים בדרך זו מעקרון האחריות המוגבלת, מחד-גיסא, ומיתרונות המיסוי החלים על שותפות, מאידך גיסא. מאחר ועל פי החוק חייבת שותפות מוגבלת לכלול לפחות שותף כללי אחד, מציבים השותפים המוגבלים בחזית, כשותף כללי בודד, חברה בע"מ, שבעלי מניותיה הינם השותפים המוגבלים. לשותף הכללי מוקצה חלק מזערי מיחידות ההשתתפות, ובכך, למעשה, מגוננת השותפות המוגבלת על כל יחידה מפני חשיפה לאחריות בלתי מוגבלת, תוך ניתוב עיקר רווחיה אל השותפים המוגבלים, הממוסים, כאמור, כיחידים.

כידוע, מנוע שותף מוגבל מלהשתתף בניהול עסקי השותפות (סעיף 63(א) לפקודת השותפויות). מניעה זו הינם לעיתים עקב אכילס של ממש, הואיל ובמבנה הנדון דווקא השותפים המוגבלים הם השותפים הדומיננטיים, ומטבע הדברים, הם מעוניינים בדריסת רגל בניהול התאגיד. הדרך המקובלת להתמודד עם קושי זה הינה באמצעות מינוי השותפים המוגבלים, או חלקם, לדירקטוריון השותף הכללי (שהינו, כזכור, חברה בע"מ) ובדרך זו להקנות להם את ניהולה דה-פקטו של השותפות המוגבלת. מבנה מעין זה טומן בחובו שני סיכונים עיקריים:

הסיכון הראשון הוא, שכלל לא ברור אם לאור ניסוח סעיף 57(ב) לפקודת השותפויות, יכולה חברה בע"מ לשמש כשותף כללי. סעיף זה קובע, כי "תאגיד יכול שיהא שותף מוגבל" – הא ותו לא. מכך ניתן להסיק, לכאורה, הסדר שלילי, לפיו אין תאגיד יכול לשמש כשותף כללי. הרציונל העומד מאחורי פרשנות זו הינו הכוונה למנוע מצב בו יסתתר השותף הכללי, האוחז בשרביט הניהול של השותפות, מאחורי פרגוד האחריות המוגבלת של חברה בע"מ. בפועל מהווה הפרובלמטיקה הטמונה בפרשנות סעיף 57(ב) הנ"ל משום קושי תיאורטי בלבד, הואיל והלכה למעשה ככול שידוע לי, מסכים רשם השותפויות לרשום גם תאגידים, ובכלל זה חברות בע"מ, כשותפים כלליים.

הסיכון השני, והוא הבעייתי יותר, הינו החשש מפני הרמת מסך ההתאגדות של החברה (השותף הכללי) וייחוס ניהול עסקי השותפות לשותפים המוגבלים, המשמשים כמנהלי החברה, באופן אישי. על פי סעיף 63(ג) לפקודת השותפויות, יהא שותף מוגבל, המשתתף בניהול עסקי השותפות, אחראי לכל חיוביה, כאילו היה שותף כללי, כל עוד הוא משתתף בניהולה. תסריט מעין זה עלול להיות הרה-אסון לשותפים המוגבלים, במידה שהאמינו כי המבנה הנדון מעניק להם הגנות מפני חשיפה לאחריות בלתי מוגבלת, הדומות להגנות המוענקות לבעלי מניות ומנהלים בחברה בע"מ. מובן כי הסיכון של הרמת מסך כאמור, אינו ודאי, ומטבע הדברים, ייגזר משקלו מנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה. אולם די בו, בחשש הנ"ל, כדי להכביד על כפות המאזניים במאזן יתרונותיה וחסרונותיה של צורת התאגדות זו, והוא מחייב את המתאגדים בבחינת משקלם של יתרונות המס הגלומים בשותפות המוגבלת, אל מול הסיכון של שלילת האחריות המוגבלת.

החשש מפני הסרתה של האחריות המוגבלת מצטמצם, במקרים בהם אין זהות מוחלטת בין מנהלי השותף הכללי לבין השותפים המוגבלים. כך, למשל, מינויים של דירקטורים חיצוניים בשותף הכללי, באופן בו הקשר היחיד של השותפים לשותף הכללי יהא אחזקת מניות בו, מקטין, במידה מסוימת, את החשש מפני ייחוס ניהול עסקי השותפות לשותפים המוגבלים עצמם.

חשש זה מצטמצם עוד יותר, מקום בו השותפים המוגבלים עצמם הינם חברות בע"מ, שאז, תידרש הרמת מסך כפולה, כדי לחייב את בעלי המניות באותן חברות באחריות אישית לחיובי השותפות המוגבלת. במקרה שבו אין כל קשר בין בעלי המניות והמנהלים בשותף הכללי לבין השותפים המוגבלים, לא מתקיים כלל החשש מפני הרמת מסך כאמור, אך מצד שני, שולל מבנה שכזה מן השותפים המוגבלים כל אפשרות להשפיע על ניהול השותפות.

לאור האמור, מוצע לחברות רלבנטיות לשקול אפשרות של החלפת מנהלי השותף הכללי במקורבים לשותפים המוגבלים והמאוגדים כחברות בע"מ.